נייר עמדה בנוגע לתכנית לוין-רוטמן ומערכת המשפט

מרץ 2023

נייר עמדה מזרחי-אזרחי בעניין תוכנית לוין-רוטמן והרפורמה הנדרשת במערכת המשפט

בינואר 2023 הציגה הממשלה החדשה את עיקרי תכנית הרפורמה במערכת המשפט ביוזמת שר המשפטים יריב לוין (ליכוד) ויו”ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח”כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית). הן הרפורמה והן המאבק נגדה, מוצגים כתוכניות להשבת הצדק במשפט. בעוד שמצדדי הרפורמה יוצאים נגד האקטיביזם האנטי דמוקרטי של בית המשפט העליון, שהחל בשנות השמונים, ורואים ברפורמה מהלך של תיקון המחזיר את האיזון בין שלש רשויות השלטון,  מתנגדיה רואים בה מתקפה על שלטון החוק, על עצמאות מערכת המשפט ומגדירים אותה כמהפיכה משטרית

בקרב מצדדי התוכנית יש הטוענים, כי המחאה כנגד תוכנית לוין-רוטמן היא מחאה “אשכנזית”, ואינה מייצגת את “העם”. זוהי טענה פופוליסטית אשר הלכה למעשה חותרת נגד מטרות המאבק המזרחי לדורותיו, לצדק במשפט

נייר העמדה הנוכחי מציג פרספקטיבה מזרחית-אזרחית, המדגישה כי לא ניתן לתמוך בתכנית לוין-רוטמן (או כל פשרה המתגבשת בימים אלו) או לבקרה, מבלי לנתח את האופן שבו כל צד למאבק הנוכחי מנצל או משתיק את קולם המדוכא של המזרחים בישראל אל מול מערכת המשפט, ולמעשה אינו מקדם את הצדק במשפט, לא לאזרחי המדינה ולא לתושבים בשטחים הכבושים

החשש שלנו הוא כפול. מן הצד האחד אנו חוששים שהתוכנית המוצעת תעוגן בחקיקה, ומן הצד השני אנו חוששים שהסדר השיפוטי הקיים יוותר על כנו. לשיטתנו, רפורמה מהותית במערכת המשפט הינה נחוצה ביותר, אך זאת לא לשם ביצור כוחה של הממשלה ביחס לבית המשפט, אלא לשם מניעת המשך הפגיעה בזכויות האזרחיות, החברתיות, הכלכליות והתרבותיות של אוכלוסיות מודרות ומוחלשות כגון פלסטינים אזרחי ישראל ופלסטינים בשטחים הכבושים, נשים וגברים מזרחים, יוצאי אתיופיה, להט”בים, יוצאי ברה”מ לשעבר, מהגרות עבודה ופליטים

חלק א’ של נייר העמדה יציג את הביקורת שלנו על תוכנית לוין-רוטמן. חלק ב’ יעמוד על הכשלים של מערכת המשפט הנוכחית. חלק ג’ יציג את המלצותינו לרפורמה האמיתית הנדרשת, לדעתנו, במערכת המשפט בהיבט החוקתי, הפרוצדורלי והמוסדי

א.    הביקורת המזרחית כנגד תוכנית לוין-רוטמן

ביטול עצמאותה של הרשות השופטת על ידי מנגנון המשאיר את בחירת השופטים והשופטות בידי רוב קואליציוני אוטומטי

למעשה, מטרתה היחידה של תוכנית לוין-רוטמן היא לקעקע את מערכת המשפט ואת האיזונים והבלמים הנדרשים בכל סדר דמוקרטי. יישום התוכנית יביא ליצירתה של רשות מבצעת ללא כל מגבלות. ללא מגבלות אלה, הממשלה תמנה שופטים בשיטת “חבר-מביא-חבר”. בין אם הממשלה תפעל כך מהצד השמאלי ובין אם תפעל מהצד הימני של המפה הפוליטית, התוצאה תהיה שחיתות ונפוטיזם, שוודאי לא תבטאו את רצון העם או את רצון “ישראל השנייה”‘

כפי שנבהיר בחלק ג’, הגיוון החברתי בקרב שופטים צריך לבוא לידי ביטוי בעיגון חוקתי של עקרון “הייצוג ההולם” לאוכלוסיות מודרות ביחס להליך בחירת השופטים, כמו גם בשקיפות הליך בחירת השופטים, ולא בגיוון אידיאולוגי של עמדות ימין, שמאל או מרכז

מהפכה משטרית הנעשית בידי הימין האידיאולוגי המתנחלי, האנטי חברתי

המהפכה המשטרית הנוכחית לא נעשית – בניגוד ל”ניחוח” המזרחי המוצמד לה באופן נצלני ומבזה – כדי לקדם זכויות למזרחים ולשאר אוכלוסיות מודרות בחברה. אין כל ערובה ששופטים שימונו על ידי קואליציה כלשהי, יקדמו צדק למזרחים או לשאר האוכלוסיות המודרות בחברה הישראלית. מטרתה של המהפכה המשטרית היא קידום של אוכלוסייה אחת ויחידה – הימין האידיאולוגי והמתנחלי –  במערך השפיטה והייעוץ המשפטי. המהפכה המשטרית מבוססת על חזון פורום “קהלת”, גוף אנטי-חברתי-שמרני-אוונגליסטי, קפיטליסטי קיצוני ולאומני, שמטרתו החלשת הדמוקרטיה, ריסוק רשתות הבטחון החברתיות וכינון סדר קפיטליסטי יהודי לאומני. אחד מקורבנותיו הראשונים של הסדר החדש, לצד האוכלוסייה הפלסטינית בישראל ובשטחים הכבושים, תהיה האוכלוסייה המזרחית המוחלשת

חקיקה ללא שיתוף הציבור

שיתוף הציבור בהליכי חקיקה, בוודאי בהליכי חקיקת חוקי יסוד, מהוויה אבן יסוד ללגיטימציה חברתית לרשות המחוקקת ולרשות שופטת כאחד, בייחוד ככל שמדובר באוכלוסיות מוחלשות ומודרות, שדבריהם אינם נשמעים ברגיל. בהקשר זה יצוין כי הליך הבזק בוועדת חוקה חוק ומשפט אינו כולל הקשבה של ממש לציבור ולנציגיו הבלתי-תלויים מהמגזר השלישי בתחומים שונים, כגון חינוך, דיור, תקשורת, סביבה, זכויות מגדר ולהט”ב, טרם ההצבעה בוועדה ובמליאת הכנסת בקריאה ראשונה

ביטול הביקורת השיפוטית על חקיקה הנוגדת חוקי יסוד ועל חוקי היסוד עצמם

ביטול ביקורת שיפוטית על חקיקה נוגדת חוקי יסוד ועל חוקי היסוד עצמם יוביל למתן כוח פוליטי כמעט חסר רסן בעיקר לממשלה ולרשות המחוקקת, הנשלטת ממילא על ידי הקואליציה. יודגש, כי הסכנה בתוכנית לוין-רוטמן היא שהקואליציה תוכל להעביר כל חוק, פוגעני ככל שיהיה, נגד אוכלוסיות מוחלשות בישראל, כחוק יסוד. ברגע שהכותרת של החוק תהיה “חוק יסוד”, החוק יהיה חסין לחלוטין מפני ביקורת שיפוטית. למעשה, הוא יהיה חסין מפני ביקורת כלשהי. זהו כוח בלתי מוגבל לממשלה באשר היא, ללא קשר לזהותה

בהיעדר חוקה המעגנת זכויות אזרח ואדם יסודיות, וזכויות חברתיות וקולקטיביות בכללן, תצומצם הזכות לנגישות משפטית (זכות העמידה) ותקודם אידיאולוגיה ימנית כלכלית, דתית ושמרנית שבה אוחזים מיעוט מצדדי ההפיכה המשטרית. ביטול ביקורת שיפוטית על חקיקה ועל חוקי יסוד, יאפשר פגיעה בעקרונות של צדק חברתי, מתקן והכרתי, צדק מגדרי וזכויות מיעוטים

האינטרס של הקולקטיב המזרחי-אזרחי אינו בהגבלת הביקורת המשפטית על חקיקה, אלא להיפך. אנו מבקשים לשמור על הביקורת ועל הפרשנות המשפטית העצמאית

צמצום מרחב הפרשנות המשפטית במקרים של אי סבירות קיצונית

הניסיון המזרחי, למשל בבג”צ שיח חדש של הקשת הדמוקרטית המזרחית כנגד מדיניות הפשרת קרקעות ציבור לטובת המגזר החקלאי באופן מפלה, וכן הניסיון בעניין הנגשת נחל האסי לאוכלוסיית הפריפריה מחוץ לקיבוץ ניר דוד, מעידים על הצורך בגמישות פרשנית בתהליך השיפוט. עילת הסבירות מביאה לביטול ולבחינה מחדש של אלפי החלטות של רשויות ביורוקרטיות הנוגעות לחייהם של אנשים החיים בתחתית הסולם החברתי כלכלי הישראלי, והיא למעשה אחד הכלים הבודדים שנותרו להם במאבק מול החלטות שלטוניות

הפיכת היועצים המשפטיים למשרות אמון

כפי שנפרט בחלק ב’, כוחם של יועצים משפטיים, כולל בפרקליטות המדינה, להשתמש בידע המקצועי שלהם, לא בהכרח נוצל בעבר לטובת האזרחים ולקידום זכויות האדם. למרות זאת, אנו מאמינים כי הפיכת משרות היועצים המשפטיים של שרים ממנים למשרות אמון תוביל להגדלת חירות הרשות המבצעת לנקוט במדיניות פוגענית ללא הגבלה, ופתח לשחיתות שלטונית. יועצים משפטיים במשרות אמון לא יעבדו עבור הציבור, אלא עבור האינטרסים הפוליטיים הצרים של השרים שמינו אותם. כפי שיפורט להלן, ישנן דרכים חלופיות לקדם החלטות נכונות של היועצים המשפטיים לטובת האזרחים, מבלי להפוך את משרותיהם למינויים פוליטיים מובהקים

ב.     הביקורת המזרחית על מערכת המשפט

כדי להבין את המלצותינו לרפורמה הנדרשת במערכת המשפט, יש להבין לא רק את הסכנות ביישום תוכנית לוין-רוטמן, אלא גם את הכשלים במערכת המשפט הקיימת כיום, וזאת על מנת להימנע ממקסם השווא של צדק לכאורה “בסדר הישן”. כאמור לעיל, מזרחים רבים אינם רואים עצמם שותפים כיום למחאה נגד תוכנית לוין-רוטמן, בייחוד לנוכח העובדה שבאופן היסטורי ועד היום, מערכת המשפט הייתה ברובה, ועודנה, שותפה למדיניות אפליה, הדרה והפללה של מזרחים בהיבטים רבים המושתקים עד היום

העדר גיוון חברתי בקרב שופטים נבחרים

תוצאת הליך בחירת השופטים, הנעדר שקיפות ציבורית, היא בחירת שופטים ממוצא לאומי-אתני מועדף, בעיקר גברים יהודים אשכנזים. אנו סבורים שעל מנת לתקן מצב זה, נדרשת קביעת עקרון “הייצוג ההולם” בחוק יסוד, במובנו המקובל לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות כגון נשים, מזרחים, יוצאי אתיופיה וברה”מ לשעבר, פלסטינים, ולהט”בים. בנוסף, העדר מסלול חברתי העוסק בזכויות אדם במערך ההכשרות של המרכז להכשרה והשתלמות שופטים, מעיד על עומק הבעיה גם מעבר לבחירת שופטים מהלאום והגוון המקובלים  

שיתוף פעולה שיפוטי עם אי צדק חברתי

הביקורת הציבורית, והמזרחית בפרט, על בתי המשפט מתמקדת לגופא של פסיקה. דוגמאות לכך כוללות אימוץ פרשנות משפטית שרירותית בנוגע לדיני אכיפת חיובים והוצאה לפועל; פרשנות רזה של זכויות בהקשר של ביטוח לאומי; אי מניעת הוצאת ילדים מהבית בטענות של חוסר מסוגלות הורית בתנאים של מחסור כלכלי; אי קביעת חובת דיור חלופי למפוני דיור ציבורי ופרויקטים של התחדשות עירונית; אי הכרה בזכויות קנין של מזרחים על בתיהם בשכונות מצוקה (שכונת עמל ב’, שכונת הארגזים, אבו כביר וכו’); שיתוף פעולה שיפוטי עם אפליה בחינוך ואי הגנה על עקרון שוויון ההזדמנויות החינוכי ועמדת בית המשפט העליון המתנה הזדמנויות חינוכיות באמצעים כלכליים; שימור הלכות משפטיות לצד אי פיתוח הלכות חדשות להגנה על נפגעי שיטור יתר והפללה של אוכלוסיות מוחלשות (לצד הצורך בשינויים רחבי היקף במנגנוני השיטור, החקירה והתביעה). דוגמאות נוספות עוסקות בפסיקה שאינה מגנה באופן מספק על העסקה קבלנית פוגענית, זכויות עובדים וזכות ההתאגדות של עובדים. באופן היסטורי, בית המשפט העליון –  ומאז העברת הסמכויות, גם בתי המשפט המנהליים –  מצדדים בעמדת המדינה, ובאופן שיטתי נמנעים מלהעניק הגנה מלאה על זכויות פלסטינים בשטחים הכבושים בהקשר של תכנון ובניה, הריסות בתים ופינויין של קהילות שלמות, על זכויות עובדים פלסטינים בהתנחלויות ובישראל, על חופש התנועה, כולל כניסה ויציאה לישראל, על מעמד וזכויות סוציאליות של תושבי ירושלים המזרחית, ועוד 

אי יישום עקרון הצדק החלוקתי, הצדק ההכרתי והמתקן במשפט

עקרון הצדק החלוקתי במשאבי ציבור לטובת כלל אזרחי המדינה אמנם נקבע בבג”צ שיח חדש של הקשת הדמוקרטית המזרחית, אך אינו מיושם בפועל. זכויות הקניין של דיירי הדיור הציבורי, של תושבים בפרויקטים של התחדשות עירונית או של מפוני קהילות היסטוריות כגון גבעת עמל וכפר שלם אינן מקבלות הכרה לא רק על ידי הממשלה, אלא גם על ידי בתי המשפט. לצורך כך, נדרש עיגון בחוק יסוד של עקרון הצדק החלוקתי, חקיקת חוק יסוד: זכויות אדם, וחוק יסוד: זכויות חברתיות  

בתי המשפט נמנעו כל השנים מהכרה באחריות המדינה לעוולות עבר ולעוולות מתמשכות, לדוגמא בהקשר של ילדי תימן החטופים. כמפורט לעיל, אף עוולות הווה, לדוגמא  בגין הפרות חמורות של הדין הבינלאומי ההומניטרי כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, אינן מקבלות הגנה שיפוטית, אלא במקרים חריגים ביותר, בעיקר באמצעות דחיפה להסדרי פשרה ולרצון טוב מטעם המדינה. לצורך שינוי המצב, נדרש אימוץ שיפוטי של עקרונות הצדק ההכרתי והצדק המתקן, לצד אומץ שיפוטי שיבטל את חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ואת החקיקה המספחת במישרין/בעקיפין את השטחים הכבושים לישראל

לצד זאת, נדרשת חקיקה המאמצת את האמנות הבינלאומיות לזכויות אדם, עליהן חתמה מדינת ישראל, וכן את הדין הבינלאומי המינהגי. עקרון הצדק ההכרתי מחייב הכרה שיפוטית ועיגון בחקיקה של זכויות קולקטיביות, באופן שיאפשר יישום מדיניות הנותנת ביטוי לסעדים הנובעים מכך בתחום הרווחה, הבריאות, החינוך, התרבות, התקשורת, ועוד

ג. המלצות הקולקטיב המזרחי-אזרחי לרפורמה במערכת המשפט

בהיפוך מדברי חנה, עמדת המאבק המזרחי-אזרחי כלפי תכנית לוין-רוטמן היא, כי לא “אל הנער הזה התפללתי” (שמואל א, א’, כז’)

הרפורמה הנחוצה במערכת המשפט לקידום דמוקרטיה, שוויון, צדק ושלום אינה דורשת הפיכה משטרית שבמרכזה קעקוע הסדר הדמוקרטי, החלשה ופוליטיזציה של מערכת המשפט, וקידום ערכים אנטי-חברתיים בעליל, תוך התעלמות מהאוכלוסיות המודרות בישראל

על פי דיווחי התקשורת, הנשיא הרצוג פועל בימים האחרונים להשיג פשרה בנושא תוכנית לוין-רוטמן גם ללא תמיכה או שיתוף פעולה מצד ראשי האופוזיציה. מהדיווחים עולה כי הנשיא התחייב, בשיחות סגורות, שלא תהיה פגיעה בזכויות האדם והפרט, וכי לא יסכים לפגיעה בעצמאות של מערכת המשפט. אנו דורשים שבדיוני בית הנשיא יישמע קולם גם של נציגי החברה האזרחית – מזרחים, פלסטינים ואחרים 

עמדת הקולקטיב המזרחי-אזרחי היא, כי הידברות אמיתית לקראת פשרה בהסדרים חוקתיים חייבת לכלול

עיגון בחוק יסוד: השפיטה לייצוג הולם במובנו המקובל, של אוכלוסיות מוחלשות על בסיס לאומי, אתני ומגדרי בוועדה למינוי שופטים ובבחירת השופטים עצמם, ולא ייצוג על בסיס מפתח אידיאולוגי של ימין, מרכז ושמאל

הבטחה בחוק יסוד: השפיטה לשקיפות מלאה בהליך מינוי שופטים ועיגון עקרון שיתוף הציבור, כולל עמדות המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני ומיעוטים אתניים, מגדריים וחברתיים בהליכי חקיקה, ומקל וחומר, בהליכי חקיקה של חוקי יסוד

הכללת מסלול חברתי/זכויות אדם בתוכניות המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, שיתייחס לסוגיות הקשורות, לדוגמא, לצדק חלוקתי, מתקן והכרתי; לשיטור יתר והפללה של אוכלוסיות מוחלשות; למשפט ועוני; למשפט זכויות האדם והמשפט ההומניטרי הבינלאומי; לזכויות הפרט ולזכויות קולקטיביות

הגנה בחוק יסוד: החקיקה שתחייב שיתוף הציבור בהליכי חקיקה, כולל ביחס לייעוץ המשפטי, המאפשר גם לאזרחים.יות וללא-אזרחים.יות שחיים תחת שליטה ישראלית לומר את דברם בנוגע לחקיקה שמשפיעה על חייהן

חקיקת חוק יסוד: זכויות האדם וחוק יסוד: זכויות חברתיות שיעגנו את עקרונות השוויון, הצדק החלוקתי, המתקן וההכרתי וזכויות קולקטיביות 

הגבלת סמכות החקיקה במישרין ו/או בעקיפין לתחום הריבוני של מדינת ישראל בלבד, כולל ביטול לאלתר של המינהלת החדשה בגדה המערבית תחת סמכות השר במשרד הבטחון

חקיקה מאמצת של תחולת אמנות זכויות אדם בינלאומיות בישראל ובשטחים הכבוש

תרמו לכתיבה: פרופ’ יוסי דהאן, ד”ר מיטל פינטו, ד”ר יעל ברדה, ד”ר גיל אליאסי-רוטשילד, עו”ד נטע עמר-שיף, עו”ד אלינור ארזי, עו”ד אוהד אמר