נייר עמדה בעניין מדיניות ממשלתית וצדק חברתי

צדק חברתי עבורנו הוא ציווי מוסרי ראשון במעלה אודות האופן הראוי וההוגן לפיו על החברה לפעול. השמאל המזרחי היה תמיד בחוד החנית במאבק למען צדק חברתי ולתרגומו לאסטרטגיה פוליטית הפועלת לתיקון עוולות כלכליות, חברתיות  ותרבותיות. המאבקים לצדק חברתי, שהובלו על ידי השמאל המזרחי מתחילת המאה שעברה ועד היום, נגעו בכלל תחומי החיים: חינוך, עבודה, שכר, בריאות, דיור, קרקע, השכלה, פנאי, תרבות, שפה, ייצוג, היסטוריה, מסורת, מגדר, העדפה מינית ועוד. מאבקים אלו הובלו בזמנים שונים על ידי קבוצות, יחידים וארגונים מגוונים אשר המשותף לכולם הוא המאבק בהדרה ובשוליות הכלכלית והתרבותית של המזרחים, והחתירה לצדק בחלוקת המשאבים הכלכליים, הפוליטיים, החברתיים והסמליים בחברה. מאבקים אלו ביקשו להרחיב את הגישה ואת ההזדמנות להשתתף בעיצוב פני החברה, להשפיע עליה ולכונן חיים בכבוד עבור כלל הקבוצות החברתיות, הלאומיות, האתניות, הדתיות, המגדריות, המיניות ואחרות  

עקרונות החלוקה וההכרה, העומדים ביסוד תפיסת הצדק החברתי, משקפים את המיקום הייחודי שבו אנו ניצבים כיום. מצד אחד אנו מתנגדים למהלכי הממשלה הנוכחית ולמדיניותה, ומצד שני אנו מתנגדים לתביעה של גוש המרכז-שמאל התובע חזרה לסטטוס קוו הניאו-ליברלי. לשיטתנו, הן המדיניות של הראשונים והן זו של האחרונים מבטאות אי צדק כלכלי והכרתי, המתבטא בהעמקת אי השוויון הכלכלי ובשלילת הלגיטימציה מהמאבק המזרחי נגד ייצוג חסר במרחב הציבורי, במוסדות התרבות, בתוכניות הלימודים, בתקשורת ובמוסדות הכוח. האלטרנטיבה המוצעת על ידנו היא תפיסת צדק חברתית ההולמת את המציאות הישראלית המגוונת והרב תרבותית. אנו מבקשים לראות בכל אזרחית ואזרח אדם בעל זיקה היסטורית, קהילתית וזהותית החותר לשגשוגו העצמי והקהילתי בתוך חברה סולידרית. זאת לעומת תפיסות הרואות באדם אינדיבידואל מופשט השואף לשגשג בחברה המוגדרת באמצעות כללי השוק החופשי, או לחלופין בחברה המוגדרת באמצעות לאומנות דתית

מחקרים אקדמיים רבים מצביעים על המתאם בין מוצא למעמד בישראל ועל יציבותו של אי-השוויון האתני הפנים-יהודי לאורך השנים. אלו העידו כי אי-השוויון בין מזרחים לאשכנזים הוא מבני ויציב והוא תוצאה של פעולות שננקטו על ידי המדינה. בין הגורמים שהשפיעו על יצירת המבנה הריבודי-האתני אפשר למנות את מדיניות הקליטה, את פיזור האוכלוסייה והתעסוקה, את הבירוקרטיה המדינתית, ואת מערכות החינוך והצבא. כלומר, מיקומם הריבודי הנמוך של המזרחים איננו תולדה של אי-התאמתם התרבותית לחברה המודרנית הקולטת, אלא תוצאה של אופן שילובם בחברה ובכלכלה של ישראל בעשורים הראשונים של המדינה. הקליטה הדיפרנציאלית איננה אירוע היסטורי בלבד, אלא תוצאותיה ניכרות עד עצם היום הזה. שורה של מחקרים עדכניים אשר הצליחו למדוד אי השוויון  מבלי להסתמך על נתוני הלמ”ס מעידים כי המוצא עדיין רלוונטי לבחינת הריבוד והניידות החברתית בישראל. אי-השוויון בתעסוקה ובהכנסה של בני הדור השלישי נותר יציב חרף העלייה בשיעור ההשכלה, ומחקרים מלמדים על אפליה של עובדים בעלי שם משפחה מזרחי בקבלה למשרות. המוסדות להשכלה גבוהה אינם מצליחים לשאת את בשורת השוויון וייצוגם החסר של מזרחיות ומזרחים, חרדיות וחרדים, יוצאי ויוצאות אתיופיה וערביות וערבים נותר עקבי בקרב הסטודנטים וביתר שאת בקרב הסגל האקדמי. לדוגמא, לא חלו שינויים בשיעור הגברים האקדמיים המזרחים בין דור שני לדור שלישי (27.4% לעומת 28%), זאת לעומת גברים אשכנזים אשר שיעור בעלי התארים האקדמיים ביניהם הוא כמעט כפול (56.6% בדור שני ו- 47% דור שלישי). קיימים גם פערים ניכרים בהשכלת נשים: שיעור הנשים המזרחיות דור שלישי בעלות השכלה אקדמית הוא 43%, לעומת 65% מקרב נשים אשכנזיות. מגמה דומה ניתן לראות גם בתחום התעסוקה בפרופסיות ספציפיות: מזרחים בוגרי משפטים מתקשים להשתלב בפירמות גדולות ושכרם נמוך באופן מובהק מעמיתיהם האשכנזים. גם בסגל האקדמי מזרחים אינם מיוצגים באופן הולם: 90% מהסגל באוניברסיטאות אשכנזי, רק 9% מזרחי (מתוכו רק 1% נשים מזרחיות) ו-1% ערבים. גם במכללות הציבוריות פערים גדולים בייצוג מזרחים וערבים בסגל האקדמי, לעומת ייצוג יתר לחברי סגל אשכנזים. גם בתחום המוביליות (הסיכוי להתקדם למעמד גבוה יותר), המחקר מלמד כי גם אחרי שני דורות בישראל הניידות כלפי מעלה של מזרחים נמוכה מזו של אשכנזים. מחקרים עצמאיים אלו נותנים מענה לסירובה של המדינה, באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למדוד ולפרסם את הנתונים על אי-השוויון בין מזרחים ואשכנזים בעשורים האחרונים. רק לאחרונה בעקבות עבודה אמפירית של ד”ר סיגל נגר-רון יחד עם עו”ד משכית בנדל וסיון תהל מהאגודה לזכויות האזרח  הודיעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על כוונתה למדוד ולפרסם נתונים על אי-שוויון בין מזרחים ואשכנזים בדור השלישי. אולם, למרות שחלפו 8 חודשים מאז ההצהרה טרם פורסמו הנתונים המדינתיים הרשמיים

ההתנגדות לרעיונות ולמדיניות של הממשלה הנוכחית לא הייתה צריכה לחכות לעלייתה של ממשלת ימין מלא-מלא נטולת איזון עמדות והשקפות עולם. את אי הצדק של מערכת המשפט ורשויות השלטון חווים כבר שנים רבות מאות אלפי אזרחיות ואזרחים ונתיני הכיבוש הסובלים מעוני ומחסור, מהעדר רשת ביטחון חברתי, מנגישות מוגבלת לטיפול רפואי הוגן ולעבודה ופרנסה ראויה, מהיעדר שוויון הזדמנויות חינוכיות לילדיהם. במשך שנים, למרות נוכחותם של זכויות חברתיות במסמכים מרכזיים של המשפט הבינלאומי אודות זכויות אדם, מיעט בית המשפט העליון, בתמיכת חלק ניכר ממחנה השמאל הליברלי ישראלי, להכיר בזכויות חברתיות כזכויות אזרח בסיסיות המכוננות את ערך כבוד האדם וחירותו (ראוי לציון לטובה השופט המנוח אדמונד לוי, שבדעת מיעוט ציין את חשיבותן של זכויות חברתיות לכבוד האדם)

בית הדין הגבוה לצדק ידע (לעתים) לגלות אמפתיה לנשים ולגברים שביקשו קורת גג בטוחה, אבל התייצב בדרך כלל באופן נחרץ לצד המדינה שקימצה את ידה ומנעה את הרחבת הדיור הציבורי. אי הצדק המאפיין את רשויות השלטון ואת בית הדין הגבוה לצדק ניכר גם ביחסו של בית המשפט לסוגיות של דיור ובניה בחברה הערבית האזרחית. המדינה, ידה האחת מטילה חנק על היישובים הערביים ומונעת פיתוח והרחבה, והיד האחרת מנופפת בצווי הריסה המאושרים על ידי בתי המשפט ומותירה את האזרחים הישראלים הערבים בחוסר אונים ובחוסר כל. גם ביחסו של בית המשפט לתושבי השטחים הכבושים ניכר כי לרוב הוא משמש כחותמת גומי למדיניות מפלה שפוגעת בזכויות אדם בסיסיות, כמו במקרה הגירוש ממסאפר-יטא, ומעניק גושפנקא לפעולותיהם הכוחניות של הממשלה והצבא ולגיטימציה לידם החופשית של המתנחלים. בית הדין הגבוה לצדק ניצב מנגד גם אל מול ההשלכות המרות של העמקת הרפורמות הניאו ליברליות, להן היו שותפות מפלגות הליכוד והמערך, שהביאו בין היתר לקיצוץ קצבאות הרווחה ולשחיקת שכר המינימום. גם בתחום החינוך העניק בשנים האחרונות בית הדין הגבוה לצדק לגיטימציה משפטית להפרת עקרון שוויון ההזדמנויות החינוכי, כאשר אישר את מדיניות משרד החינוך להתנות מתן שירותים חינוכיים בתשלומי הורים ותרם בכך ליצירת מסלולי חינוך נפרדים בין בעלי אמצעים לחסרי אמצעים

התנגדותנו למדיניות הממשלה הנוכחית נותרת איתנה גם כשנציגיה מצביעים על הייצוג החסר של מזרחים ושל קבוצות נוספות בצמרת בתי משפט. הגם שאנו מסכימים על נקודה ספציפית זו, אנו סולדים מהאופן שבו היא נעקרה מהקשרי הצדק ההכרתי שבתוכה עוצבה. האופן שבו הביקורת שלנו, לדורותיה, נחטפה על ידי קבוצה קטנה של דוברים שלא ראינו אותם ולא שמענו מהם בשום מאבק חברתי לאורך השנים הוא מניפולטיבי ואופורטוניסטי. בו בזמן גם איננו שותפים לאופן שבו חלק ניכר ממתנגדי הממשלה, המזוהים עם גוש המרכז-שמאל המסורתי, מסמנים את יריביהם הפוליטיים המזרחים. איננו נכונים לקחת חלק בייצוג הנפסד המחבר בין אלימות וגסות לבין מוצא אתני ומעמד. איננו שותפים לפליאה המתמדת מכך שמזרחים רבים אינם רואים במפלגות השמאל הליברליות המסורתיות בית פוליטי ואיננו מצטרפים לפרשנות המייחסת להם בשל כך אי רציונליות, תודעה כוזבת או נקם. אנו רואים בבני משפחותינו סוכנים בעלי הגיון, כוח ובחירה ומכבדים את בחירתם הדמוקרטית גם אם היא אינה זהה לבחירה שלנו. אין בזו לומר שאנו שמחות לראות כיצד מפלגות לכאורה מזרחיות מנצלות אי נגישות למידע ולתקשורת הנשלטת בידי תאגידים צולבים של הון-שלטון, ומגייסות תמיכה בקרב אחינו המזרחים

החזון שאנו מציעים ומציעות אינו מבקש לחזור לסדר הישן. החזון שלנו לחברה צודקת והוגנת מבוסס על עקרונות של הכרה וחלוקה מחדש, לפיהם ייהנו גם אזרחיה המוחלשים של המדינה מכלל משאביה והזדמנויותיה. שגשוגו של צדק חברתי במדינת ישראל מחייב אותה לסיים לאלתר את הכיבוש בשטחים הכבושים ולכונן עם הפלסטינים פתרון מוסכם, הגון ובר קיימא השואף לפיוס

להלן הצעדים האופרטיביים שאנו מציעות.ים

בתחום החינוך

אימוץ מדיניות חינוכית של “היפוך הפירמידה”: השקעה משמעותית בגיל הרך מתוך הבנה כי זהו שלב מכונן בעתידו של האדם ומשתנה קריטי בהתפתחות הילד ובשוויון הזדמנויות שאינו ניתן לגישור בשלבים מאוחרים יותר

מטפלות, גננות וסייעות יזכו להכשרה מצוינת ותנאי ההעסקה שלהן ישופרו בצורה משמעותית.

שיפור כמותי ואיכותי בתנאי העסקה של אנשי חינוך וצמצום הצפיפות במוסדות הלימוד

על מערכת החינוך בישראל להתמודד עם אי השוויון המבני המאפיין אותה באמצעות הזרמה משמעותית של משאבים חדשים, צמצום הפיקוח והבירוקרטיה לטובת עידוד חירות פדגוגית וחדשנות חינוכית של הקהיליות החינוכיות המקומיות, וכן הענקת מענקים כספיים משמעותיים למורות ומורים, שחקני נשמה, המלמדים תלמידים באוכלוסייה ממעמד חברתי נמוך

מערכת החינוך בישראל תעודד חשיבה ביקורתית ותודעה אזרחית בקרב כלל תלמידיה

איסור על תשלומי הורים במוסדות חינוך ומיתון משמעותי של מגמות ההפרטה במערכת

בתחום ההשכלה הגבוהה

ביטול מבחן הפסיכומטרי ופיתוח מענה אלטרנטיבי שיעניק הזדמנות לכלל הקבוצות בישראל להשתלב בכלל הפקולטות הקיימות

הקמת אוניברסיטה ערבית

השקעה ומתן מענקים לסטודנטים/יות שהם דור ראשון להשכלה אקדמית לכלל התארים האקדמיים ובעיקר לתארים מתקדמים. השקעה זו חיונית בפרט עבור חברי קבוצות שאינן מיוצגות באופן הולם לשיעורם בחברה בקרב אוכלוסיית הסטודנטים

מלגות מעוף להגדלת מספר חברי הסגל באוניברסיטאות ובמכללות שהם דור ראשון להשכלה אקדמית ו/או שייצוגם בקרב הסגל במינוי אינו הולם את שיעורם באוכלוסייה

יצירת מערך נרחב להשכלת מבוגרים

שכלול והרחבה של מערך ההכשרה המקצועית כך שיעניק כלים משמעותיים לשילוב איכותי בשוק העבודה

בתחום המוניציפלי והקהילתי

רפורמה יסודית בשטחי השיפוט להקצאה מחודשת והוגנת של משאבים והכנסות, תוך מתן עדיפות לאזורי פריפריה מוחלשים

חיזוק ופיתוח מנגנונים דמוקרטים בתוך הקהילות (בדגש על הפריפריות) שבאמצעותם תושבים יכולים לקבל החלטות אודות חייהם. בין היתר באמצעות העמקת כוחם והשפעתם של המנהלים הקהילתיים כפונקציה המגשימה זכויות חברתיות

הפניית המשאבים המוקצים לגרעינים התורניים, המשימתיים ולהתנחלויות לקהילות המתגוררות בפריפריה החברתית-כלכלית ולאפשר להם לעצב את אופיין 

בתחום הכלכלי

העלאת שכר מינימום ל-40 שקל לשעה העלאת שכר האחיות, השוטרות  הטלת מיסי ירושה ועיזבון

העלאת קצבאות הזקנה

ביטול מוחלט של העסקה באמצעות קבלני כוח אדם וקבלני שירות, למעט מקרים חריגים

הוספת תקנים למשרות בשירות הציבורי, בייחוד בפריפריה (בעיקר ברשויות המקומיות, בשירותי החינוך והרווחה)

חקיקת חוק אוניברסלי של ביטוח סיעודי

בתחום הרפואה

מימוש תכנית המתאר הארצית להקמת בתי חולים כלליים חדשים, מוסדות לאשפוז גריאטרי, בתי חולים שיקומיים ומוקדי חירום רפואיים. יש לתת עדיפות מובהקת להקמת בתי החולים בדרום הארץ ולסיים לאלתר את הפארסה המזעזעת הקיימת כיום

מהפכה ברפואה הפסיכיאטרית הן בתחום הילדים ונוער והן בתחום המבוגרים. פיתוח  מחקר, מענה ושירותים קהילתיים מתקדמים

תרמו לכתיבה: יפעת הלל, ד”ר גל לוי, ד”ר סיגל נגר-רון, פרופ׳ יוסי דהאן, ד”ר מוטי גיגי, ד”ר יעל ברדה, פרופ’ שלומי סגל, שלומית סומך-להמן