יוני 2024

אזרחות מזרחית היא פרספקטיבה פוליטית המנתחת את העוני, השיסוי החברתי ואת האלימות בין הישראלים לפלסטינים, ובתוך הישראליות, כתהליכים חברתיים-פוליטיים. אלו אינן גזירות גורל. בני-אדם כוננו ויצרו אותן. על כן בני ובנות אדם הם והן אלו שיכולים לשנותן. עוני, בורות, שיסוי חברתי ומלחמה הם תוצאות של נסיבות חברתיות והחלטות פוליטיות. אזרחות מזרחית היא פרספקטיבה פוליטית החותרת לעצב נסיבות חברתיות והחלטות פוליטיות אשר יובילו ליצירתה של מציאות אחרת, דמוקרטית, שאינה מושתתת על תרבות של מלחמה, ומחוללת הווה ועתיד של תקווה.

קולקטיב אזרחי-מזרחי הוקם על ידי אזרחיות ואזרחים, מזרחיות ומזרחים, כגרעין ראשוני להקמת תנועה אזרחית רחבה תחת הסיסמא "לא להפיכה המשטרית ולא לסדר הישן". הטבח הנורא ב-7 באוקטובר 2023 הציב בפנינו רגע קיומי, ובמקביל הדמוקרטיה ממשיכה להיחלש יותר מתמיד. על כן ראינו חובה לעצמנו להתוות קו אופק אליו עלינו לשאוף.

החזון הדמוקרטי "לא לסדר החדש ולא לסדר הישן" רלוונטי מתמיד

עוד טרם מלחמת 2023, על רקע חקיקתו של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, התארגן גרעין ראשוני של מקימי קולקטיב מזרחי-אזרחי כעותרים בעתירה המזרחית נגד חוק הלאום, ברגע חוקתי אשר עיגן את שלילת הערביות, הנגדתה לערכים יהודיים, ופגיעה חוקתית במעמדם האזרחי של בני המיעוט הפלסטיני במדינת ישראל. שיאו של הרגע החוקתי האקוטי ב״הפיכה המשטרית״ בינואר 2023 שהובילה להקמת הקולקטיב. ניסחנו חזון דמוקרטי ופרסמנו ניירות עמדה בתחומי משפט, חינוך, דיור ומרחב, צדק חברתי, סביבה ואקלים, מגדר ולהט"ב. עיקרם של ניירות עמדה אלה היה הצגת תפיסה אזרחית-מזרחית הקוראת לשינוי חוקתי בישראל, ולביסוס דמוקרטיה ואזרחות שווה, ברוח המאבק המזרחי לדורותיו, החותר למחוק פערים ומכוון לקידום צדק חברתי ושלום.

ראינו בתוכניות הממשלה ל"סדר חדש" הפיכה חוקתית, תיאוקרטית, אנטי-ליברלית ואנטי-חברתית. תכניות אלה כיוונו להעמקת השבר בו נתונים המשטר הדמוקרטי והחברה בישראל: אי שיוויון כלפי מזרחים.ות, יוצאי.ות אתיופיה וברה"מ, פלסטינים.ות בתוך ישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש, מבקשי.ות מקלט ועובדים.ות זרים.ות. הקולקטיב קרא להתנגד לסדר החדש שמציעה הפיכה משטרית זו אך גם לא לחזור לסדר הישן. סדר ישן זה היה מושתת על דמוקרטיה למראית-עין הנטועה בתפיסות חברתיות גזעניות ואלימות, ועל יחס מתבדל ועוין כלפי המרחב המזרח-תיכוני, מתוך תפיסה של ישראל כ"וילה בג'ונגל". המשפט, החברה והמדינה בישראל אכן זקוקים לשינוי מהותי אך לא אלו המוצעים לנו כסדר חדש, ולא על-ידי שיבה לסדר הישן. קולקטיב מזרחי-אזרחי סבור כי הקריאה "לא לסדר החדש ולא לסדר הישן" רלוונטית מתמיד, ומציע אפשרות אחרת של תקווה.

רוח חלופית: בין יהודיות לערביות

התפיסה האזרחית-מזרחית של קולקטיב מזרחי-אזרחי נסמכת על שני יסודות מרכזיים: האחד 'אזרחי' שביסודו תפיסה מהותית של דמוקרטיה בעבור אוכלוסיות שמעולם לא נהנו מפירות הדמוקרטיה הישראלית. השני ״מזרחי״ הרואה במזרחיות עמדה פוליטית הממשיכה את היסטוריית המאבק המזרחי לדורותיו נגד אי השוויון. אנו מבקשות.ים להפסיק להתכחש למקומה של ישראל בלב המזרח-התיכון והעולם הערבי. אנו רואות.ים במורשת התרבותית וההיסטורית שלנו כבני העולם הערבי והמוסלמי פוטנציאל שייכות למרחב הגיאו-פוליטי ושותפות.

יסודות אלה הם נר לרגלינו, ואנו חותרים ללא לאות להשגת שיוויון שיונק מתיקוני עוולות על ידי עשיית צדק חלוקתי, צדק מעברי, צדק הכרתי ובאמצעות השתתפות אזרחית פעילה ושותפות שלטונית של כלל הא.נשים, כל הקהילות הלאומיות, המגדריות והאתניות בין הים התיכון לנהר הירדן.

התיקון אותו אנו מציעות.ים, יונק השראתו ממיקומנו במרחב ביניים: בין יהודיות לערביות, בין מרכז לבין פריפריה, בין מדכאים ובין מדוכאים, בין מרכזי השפעה ובין דחיקה לשוליים. נקודת מבטנו ממרחב ביניים זה מציעה גיוון רעיוני וסדר יום הלוקח בחשבון קבוצות שונות, חלשות כחזקות, מוכפפות והגמוניות. נקודת מבט זו פותחת קשת רחבה של דרכי פעולה קהילתיות, ויצירת דרכי חיבור בין החוליות החלשות בחברה ובין החזקות. בכך יחודנו. למודי העוולות מן העבר, אנו, הורינו וילדינו נושאות.ים עימנו רגישות ומודעות לאי צדק ולכן גם מחויבות.ים לפעול לתיקונו. 

אזרחות מזרחית עצמאית והכשל הדמוקרטי 

השקפתנו האזרחית-מזרחית מתנגדת לחלוקה ליהודים וערבים, לחרדים וחילונים, לנשים ולגברים ולמזרחים ואשכנזים. קווי מתאר אלו מנציחים את הכשל של הדמוקרטיה הישראלית. אנו מציעות.ים לבסס את האזרחות בישראל על רעיונות של חופש והזדמנות שווה למחשבה, לביטוי ולפעולה. במקום קווי מתאר המבוססים על קטגוריות לאומיות, אתניות ומעמדיות אנו מציעים רעיונות שיאפשרו את חשיפת ההדרה החברתית-כלכלית של האוכלוסיות המודרות של שני העמים ואת תיקונה. עמדה מורכבת זו מתחילה מחשיפת הכשלים וההפקרה המשולבת של ההנהגה השלטונית – הארצית והמקומית – הבולמים את האפשרות שדמוקרטיה וצדק חברתי ידורו בכפיפה אחת.

תפיסתנו, המחברת בין צדק חברתי לדמוקרטיה, מעמידה את הקיום בשלום וברווחה כלכלית בתוך החברה הישראלית פנימה ובין העמים הישראלי והפלסטיני, כמטרת היסוד. פיתוחן וחיזוקן של תפיסות עצמי דמוקרטי, אקטיבי ועצמאי של פרטים וקבוצות מודרות, וחלוקה מחדש של משאבים והכרה – הם האמצעים באמצעותם אנו חותרות.ים לממש את מטרתנו. קיום בר קיימא ושלום בין שני העמים, אליהם אנו חותרים, מחייבים אותנו בביקורת נוקבת על מערכות השלטון בתוך ומחוץ לקו הירוק.  

"היום שאחרי"  

הטבח הנורא בשבעה באוקטובר 2023 והמלחמה הרחיקו אותנו ביתר שאת מקיום זה לצד זה הן בתוך החברה בישראל והן מחוצה לה, כשהאופק לפתרון בר קיימא לטובת שני העמים נראה רחוק מתמיד. זעקתנו זה מכבר לחיים בכבוד, בביטחון, בשוויון ובשלום, נבלעה בהלמות התותחים. קולות ההתחמשות מגבירים את האיום הקיומי של שני העמים המזינים בתורם את תחושת הנקם ההדדית. הנפגעים הראשונים הם תושבי הסְפר והפריפריה החברתית, ששימשו מאז ומתמיד מגן אנושי לכלל חלקי הארץ. יחד עם זאת, בתוך המציאות הכללית של ההפקרה, יש מי שמופקרים יותר. בישראל, אוכלוסיות שוליים מודרות שהרשויות הפקירו ולא סיפקו להן מענה הולם, ילדים ויישובים ערביים – נוטים להיפגע יותר. גם בשטח הכבוש, הראשונים לשלם את מחיר המלחמה היו עזה, מחנות הפליטים והכפרים בשטח C. בעזה, מי שהצליחו להציל עצמם ממוראות המלחמה הינם אלו בעלי האמצעים והקשרים.

החיים על החרב אותם מציע להנציח הסדר הישן, ואותו מבקש לטפח הסדר החדש, משמעותם התגברות ההתחמשות והמיליטריזציה. ידו של כל מי שלא יוכל לשאת נשק – נשים, ילדים, ערבים, פליטים ואוכלוסיות מוחלשות ומודרות אחרות, לעולם תהיה על התחתונה. עד "הניצחון המוחלט" משמעותו ניתוב כל התקציבים למלחמה מתמדת, וכן פגיעה קשה בתקציבי השירותים החברתיים, ברשת הביטחון הסוציאלי והגדלת אי השוויון. מצב זה יחזק את ריכוזיות השלטון הארצי, יחליש את השלטון המקומי, ויוביל להשתקה גוברת של אזרחיות.ים.

היסטוריה של משברים וקרבה אל מול חובה הדדית של הצלה והגנה

ההיסטוריה שלנו כיהודים וכבני המזרח-התיכון וצפון אפריקה, יוצאי ארצות ערב והאסלאם, רצופה בשברים רבים לצד קרבה ואינטימיות עם הערביות והאסלאם. הזיכרונות והלקחים ההיסטוריים שאנו נושאים בקרבנו, של חיים יהודיים בשפה הערבית ומאות שנים של תנועה במרחב משותף, מאפשרים לנו לאמץ את האמונה כי קרבה וערבות להגנה והצלה הדדיים היו ועדיין אפשריים. אנו סבורים כי חובתנו להיאבק על זכותם של יהודים ופלסטינים לחיים, לביטחון ולהגדרה עצמית בארץ. אנו מקבלים את קיומו של העם הפלסטיני כעובדה היסטורית ממשית, שאין עליה עוררין. עתידנו ועתידם של הפלסטינים תלויים ושזורים לבלי הפרד זה בזה.

רגע השבר, הטראומה והאבל של השבעה באוקטובר 2023 לא הותיר מוצא אלא ליצירתה של תנועה ישראלית פלסטינית גדולה שתעמיד דרישה תקיפה להצלה והגנה הדדיים אם חפצי חיים אנחנו. 

דרישה להצלה הדדית 

מחובתנו לפעול להצלת שני העמים בין הים לירדן מגורל אכזר של מלחמה וטרור ולעשות כל שביכולתנו למנוע את הפגיעה באזרחי שני העמים, ובתוכם קבוצות אתניות, מגדריות וחברתיות שונות. ויתור על אתוס ההגנה העצמית, המצדיק שוב ושוב היררכיה מבנית במרחב בין הים לירדן, והחלפתו במחויבות להצלת הקהילות שלנו – יהודיות ופלסטיניות – תבטיח את קיומנו. אנו נחושים לשבור את מעגל הייאוש שיוצרים עבורינו אלו המתמסרים לחזיונות תעתועים של טיהור אתני, טבח, ונכבה שנייה, ולפתח תחתיהם אופק של אפשרויות חדשות. תנועה אזרחית הפועלת לכינון אלטרנטיבות לתפישות הנפסדות של ״ניהול הסכסוך״ ברוח הסדר הישן, או הכיבוש, ההתחמשות והטרנספר ברוח ״הסדר החדש״, היא צו השעה.  

צדק חברתי, צדק חלוקתי, שלום ושוויון הם הערכים היחידים שבכוחם לספק ביטחון, הגנה, יציבות ושגשוג לכלל התושבים במרחב לאורך זמן. התמסרות בלתי נלאית לתהליך תיקון החותר להכרה בקיומם של שני עמים בין הים לירדן בשלום, שגשוג וביטחון היא החלופה הבלעדית למצב אליו נקלענו. בתהליך ארוך זה כרוכים יחד המדיני והכלכלי בסדר יום שנושא עיניים לעתיד. עלינו לפתח דמיון פוליטי חדש. עלינו ליצור הגיונות חדשים בהם עוול אחד אינו מצדיק עוול שני. עלינו להיאבק על התקווה שבה החיים של קולקטיב אחד אינם באים על חשבון הכרעה של הקולקטיב השני. חזוננו נוסק מקרקע המציאות המייאשת לעבר אופק של תשוקת חיים, ומאמינות.ים כי קיימים בקרב שני העמים שותפים לחזון זה.  

סימני הדרך של חזוננו:

• פוליטיקה של קדושת החיים ומגבלות הכוח

העדפת המשך הלחימה על פני שחרור מידי של החטופות והחטופים בעסקת פדיון שבויים משקפת בחירה בעליונותה של תרבות המלחמה. שחרור מידי של החטופות והחטופים בעסקת פדיון שבויים הוא צו השעה והחיים. סיוע הומניטרי אינו קלף למיקוח. זו תמצית השקפתנו: קודם כל קדושת חיי אדם, וכל השאר פוליטי. זו האלטרנטיבה למלחמה, ונקודת המוצא לחיפוש פתרונות אפשריים לסכסוך ההיסטורי. רק פשרה היסטורית מודעת ואמיצה המכירה במגבלות הכוח תציב אותנו מול עתיד בר קיימא.

קולקטיב מזרחי-אזרחי קורא ומעודד את כולם, ערבים, מזרחים, אשכנזים, דוברי רוסית ויוצאי אתיופיה, מבקשי מקלט ופליטים, מוסלמים, דרוזים, יהודים ונוצרים, חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, נשים וגברים, להט"בים וסטרייטים, להצטרף ולתרום לחיים טובים של תקווה, שגשוג, יצירה ושלום. עלינו ללכד יחד את הקול האזרחי של ישראלים.ות ופלסטינים.ות ולקדש באמצעותו את חיינו ועתידנו המשותף.

• מדיניות חוץ ופנים אינן ניתנות להפרדה 

מדיניות חוץ וביטחון אינה ניתנת להפרדה ממדיניות פנים וכלכלה. הכיבוש ו"ניהול הסכסוך" קשורים בטבורם לפגיעותן של השכבות החלשות בחברה. פגיעותה של הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, חסרת הייצוג הפרלמנטרי האזורי, בדרום ובצפון הארץ, תובעת מאיתנו לתת מענה לאזרחים הזועקים לחיים בכבוד, בביטחון, בשוויון ובשלום; הם אינם אויבי החברה הישראלית ומדינת ישראל, כל חפצם הוא בחיי שלום וביטחון, תוך השתתפות שווה ומלאה בעיצוב המשטר בישראל. אוכלוסיות מודרות ומוחלשות – בתוך עמן וביחסים בין העמים – הינן הראשונות לשלם את מחיר האלימות וליפול קורבן למדיניות ההפחדה וההפרדה. הם הראשונים לאבד את מקור פרנסתם, עבודתם, את קהילותיהם ואת משאביהם. בעבורם אינטרס סיום המלחמה והסדר מדיני הוא ראשון במעלה, ממשי וקיומי.

• התנגדות לאלימות כשיטה או פתרון 

אנו שבות.ים ומתריעות.ים כפי שעשינו גם קודם לשבעה באוקטובר כי "הסדר החדש"  נותן קדימות לשיח של אלימות, פחד, הפרדה, דיכוי וגירוש. אנו מתריעות.ים כי אין בכך אלא כדי לחזק את מעגל האלימות והנקמה השובניסטיים לתוכו מושלכות שתי החברות שוב ושוב. אנו מתריעות.ים כי מדיניות הביטחון עד כה הובילה ל"סבבים" שמעלים את גובה האלימות ושפיכות הדמים מסבב לסבב.

״הסדר הישן״ לא הציע סדר שלטוני עם אופק בטוח יותר. ״ניהול הסכסוך״ בין העמים החריב ודחק את רגליהן של קהילות פלסטיניות בתוך ישראל ובשטח הכבוש, ובתוך כך פגע בערכים דמוקרטיים בתואנה שניתן כביכול לקיים את האוקסימורון של ״יהודית ודמוקרטית״ ולהגיע לשלום וביטחון. האלימות בין שני העמים היא גם באחריותו של הסדר הישן, ועל כן אנו קוראים: ״לא לסדר הישן ולא לסדר החדש״.

• אסטרטגיות שיתופיות ושחרור מכבלי העבר 

ההיסטוריה האלימה והמורכבת ביחסי שני העמים התקיימה ועודה מתקיימת בו זמנית לצד דיאלוג והכרה בקיום הדדי. על פי היסטוריה זו, לעולם תארוב סכנת הידרדרות של כל אחד מהצדדים לפאשיזם, שמניעיהם תשוקה להעלמתו של הצד השני. מכאן עולה חובתנו המוסרית המשותפת להילחם במאפיינים אלו, להביא לסיום הכיבוש הישראלי ולמעשי הטבח. עלינו לעמוד בדרכם של הקיצונים, הגזענים והמיליטריסטים והנקמנים בשני הצדדים, לפעול לשכנע את שני העמים להצטרף אלינו לדרך של שלום ויצירת אמון, חיפוש בלתי נילאה אחר דרכי קיום בכבוד, יצירת מרחבי שיח, ערבות הדדית להגנה על זכויות דתיות, תרבותיות, חברתיות וכלכליות בתוך גבולות של סובלנות, והתגוננות מפני תשוקות סיפוח התיישבותי והשמדה.

שערינו וליבנו פתוחים לקבלת כל האחרים שיבקשו להצטרף לתקוותנו לחיות בשלום ובכבוד. אנו פועלות.ים ומחוייבות.ים לתקן עוולות מן העבר וההווה, מבלי ליצור עוולות חדשות. אנו שואפות.ים לפתיחות מחשבתית ועצמאית ללא מורא מרדיפה פוליטית. אנו נחושות.ים לפעול באומץ ונכונות לשלם מחירים בעבור ערכינו, במיוחד בחיפוש אחר פתרון הסכסוך. מחויבותנו היא לדורות הבאים, לנטיעת עצים למען ילדינו נכדינו, לבנייה ולא להרס. רוחנו היא רוח האזרחות המזרחית, שבה יהודיוּת וערביוּת אינן ניתנות להפרדה, ומשמעותה הפוליטית היא  ריבוי של קולות, אמונות ופתרונות הנטועים באמת אחת: קידוש החיים, הצדק והשלום.

לקריאת החזון באנגלית